top of page
חיפוש

סגור את פיך והצל את חייך

"האדם המושלם נושם כאילו הוא לא נושם" (לאו דזה)

נשימת אף היא הנשימה הטבעית שלנו כבני אדם, ניתן לראות זאת אצל תינוקות בני יומם ואצל כמעט כל בעלי החיים. נשימת פה מתרחשת כאשר משהו משתבש. הצעד הראשון בדרך לנשימה נכונה הוא מודעות לנשימה ומעבר לנשימת אף בכל זמן. ביום, בלילה, במנוחה ואפילו בזמן פעילת גופנית. האף הוא "שומר הסף" - הוא מסנן ומכין את האוויר לפני כניסתו לגוף. חלקו החיצוני של האף מהווה רק כשלושים אחוזים. שבעים האחוזים הנותרים פנימיים ונפחם הכולל כנפחו של כדור ביליארד. באמצעות שלושה זוגות של קונכיות (טורבינות) בכל נחיר, האף מווסת את מהירות האוויר הנכנס, מסנן אותו, מחטא אותו נגד חיידקים ווירוסים, מלחלח אותו ומחמם אותו, כך שהאוויר הנכנס מותאם בצורה האופטימלית לצרכי הגוף.


מעבר לנשימת אף עשוי להפחית סימפטומים של אסטמה ב -30%, להפחית נחירות, להמעיט את תכיפותם של התקפי הפסקת נשימה בשינה (Sleep Apnea) ולסייע בהפחתת תסמינים של אלרגיה. בנוסף, במהלך נשימת אף אנחנו נהנים משאיפת גז Nintric Oxide - (NO) - חנקן חמצני - המיוצר בעיקר ברקמת הסינוסים וממשיך משם לריאות. גז מופלא זה הורג חיידקים ווירוסים, (נמצא יעיל גם במניעת קורונה), מרחיב באופן טבעי את דרכי הנשימה ואת כלי הדם, מסייע במניעת התקפי לב, מצמצם השפעות של שבץ, מעודד הפרשת אינסולין, מרפא פצעים, מטפל באין אונות, ואולי בעתיד נוכל להשתמש בו כדי להתגונן מפני סרטן. (פעילותו בגוף התגלה בשנות ה-70 של המאה הקודמת, על ידי שלושה חוקרים: מורד, פרשגוט ואיגנרו - תגלית שזיכתה אותם בפרס נובל לרפואה ב - 1998).


"וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה"(בראשית ב' פסוק ז')

תפקידו החיוני של האף בנשימה היה ידוע היטב לקדמונים. פפירוס אֶבֶּרְס, פפירוס מצרי קדום בענייני רפואה, המתוארך ל 1500 לפנה"ס, מתאר כיצד הנחיריים, ולא הפה, הם אלו המזינים את הריאות והלב באוויר. יצירת האדם בספר בראשית, כ-1000 שנה מאוחר יותר, מתוארת כך: "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה". טקסט דאו סיני, מהמאה השמינית לספירה, מתאר את האף כ"שער שמימי" ומדגיש שהנשימה צריכה להתבצע דרכו בלבד: "לעולם אל תעשה אחרת, או-אז הנשימה תהיה בסכנה ותחלואה תשגשג". ישנו סיפור על יפן, של ימי הביניים: כחלק מתהליך הכשרתם של סמוראים נהגו להניח נוצה תחת אפם. אם נשימתם הזיזה את הנוצה, הם לא היו מוכנים לקרב.


ציורי פורטרט של ג'רוג' קטלין: נשים אינדיאניות וילדיהן. אפשר לראות את הכרית למראשותיהם של הילדים המונעת מהלסת התחתונה להישמט בשינה.




רישומים של ג'ורג' קטלין - שינה טבעית(מימין) ולא טבעית (באמצע ומשמאל) - מתוך הספר "סגור את פיך והצל את חייך"


במאה ה-19, ג'ורג' קטלין, צייר ואנתרופולוג אמריקאי, יוצא למסע במישורים הגדולים של ארצות הברית. במשך שש שנים הוא חי בקרבם של כחמישים שבטים, בינהם: הלאקוטה סו, הפאוני, האומהה, השאיין והבלאקפוט. הוא לומד את אורחות חייהם ומנהגיהם ומציין את השוני במראה ובתזונה ביניהם. קטלין מדגיש בכתביו ש"כל השבטים נהנו מבריאות-על, הגברים נראו חסונים, בעלי כפתיים וחזה רחבים כשל הרקולס, והנשים גבוהות ומהממות". למרות שלא ראו רופא שיניים מעולם, הם נהנים משיניים ישרות כ"קלידים של פסנתר", ומבריאות כללית טובה, חולי הוא דבר נדיר ומחלות כרוניות לא קיימות כלל. כל השבטים מדגישים שהמפתח לבריאות טובה הוא תרופה שקטלין מכנה "הסוד החיים הגדול" - נשימת אף. האינדיאנים מסבירים לקטלין שנשימת פה פוגעת בכוחו של הגוף, מעוותת את הלסת והפנים וגורמת ללחץ ומחלה. נשימת אף, לעומת זאת, שומרת על גוף חזק, מעצבת פנים יפות ומונעת מחלות. בספרו "סגור את פיך והצל את חייך", מתאר קטלין שנשימת אף בריאה מתחילה כבר בלידה - אימהות בנות כל השבטים סוגרות בעדינות את פיות התינוקות לאחר הנקה כדי למנוע נשימת פה. אצל חלק מהשבטים עוטפים את התינוקות על לוח ישר ומניחים כרית למראשותיהם כדי למנוע מהפה להיפתח במהלך השינה. במהלך החורף הקפידו להלביש את התינוקות בלבוש קל יחסית כדי למנוע מהם להתחמם מידי ולנשום דרך הפה כדי להתקרר. קטלין מתאר את ההרגל לטפח נשימת אף בקרב הילידים כסוד -"עתיק וקבוע כהרים".

בגיל 56 קטלין יוצא למסע נוסף, הפעם לאורך הרי האנדים, בארגנטינה ובברזיל, שם הוא פוגש שוב את בריאותם החסונה של הילידים ואת הקפדתם על נשימת אף. הוא מתאר שיפורים ניכרים בבריאותו כשהוא מאמץ את ההרגל לנשום מהאף במהלך שעות הערות ובמיוחד בהלך השינה: "בסופו של דבר הכנעתי לחלוטין אויב ערמומי (נשימת פה) שתקף אותי מדי לילה בעמדתי חסרת האונים, וניכר שדחף אותי במהירות לקבר".

קטלין נפטר בגיל 76, תוחלת חיים גבוהה משמעותית מהממוצע באותם ימים. הוא ייחס את בריאותו הטובה ל"סוד החיים הגדול" - נשימת אף. להתרשמות נוספת מעבודתו: כאן.

הטכנולוגיה המתקדמת ביותר ליישור שיניים נמצאת כבר בפה של כולנו

בנשימת אף, הלשון נחה בין הלסתות ומסייעת באופן פעיל בהחרבתן ובהגדלת המרווח שבין החך ובית הבליעה. למעשה, הלשון דוחפת את השיניים החוצה ומונעת מהן "לקרוס" פנימה לחלל הפה. כך מתהווה פה רחב שיש בו מספיק מקום לצמיחה של כל השיניים בצורה ישרה, ללא צורך בטיפולי יישור או עקירת שיניי בינה. כשאנחנו נושמים מהפה, לעומת זאת, הלשון לא באה במגע עם הלסתות ומאפשרת להן להתכווץ פנימה ולא להתפתח כראוי, דבר המוביל ללסתות צרות שאין בהן מקום לכלל השיניים והן צומחות עקומות או אחת על השנייה. בנוסף, נשימת פה גורמת לייבוש הרוק ויוצרת קרקע פורייה לשגשוג של חיידקים ועששת, לטעם רע וריח פה רע.


ווסטון פרייס
אנשים מתרבויות שונות חושפים לסתות ושיניים מושלמות - ממחקרו של ד"ר ווסטון פרייס


אחד המחקרים המעניינים על תזונה ומבנה הפה והלסת נערך על ידי רופא שיניים - ד"ר ווטסון פרייס, במהלך שנות השלושים של המאה הקודמת. פרייס, שם לב לשכיחות גבוהה ובלתי סבירה של בעיות שיניים (עששת ושיניים עקומות, עיוותים של הלסת ופנים ארוכות וצרות) בעיקר בקרב ילדים ובני נוער בארה"ב. סקרנותו מובילה אותו למסע בקרב חברות מסורתיות ברחבי העולם שטרם עברו לתזונה מערבית מודרנית - הוא מבקר אצל האובריג'ינים באוסטרליה, קהילות תושבי הרים בשוויץ, המאורים בניו זילנד, אינדיאנים בדרום אמריקה וקבוצות של בני האינואיט (אסקימוסים). בכל הקבוצות, שתזונתם מגוונת ושונה הוא נדהם לנוכח בריאות הלסתות והשיניים - הלסתות רחבות ומקושתות, השיניים מסודרות כחיילים, ריקבון ועששת נדירים. ד"ר פרייס מסיק כי מקורה של בריאות זו באורח החיים של הקבוצות ובעושר התזונתי של המזונות שצרכו:

כל הקבוצות צרכו מגוון של מינרלים וויטמינים מסיסים בשמן שמקורו בחמאה או בשומן מן החי: פירות ים, שמן כבד בקלה, שמן כלבי ים או איברי בעלי חיים אחרים.

כולן צרכו מעט חלבון גולמי באופן יומיומי ממקורות מן הצומח או מן החי: בשר, פירות ים, אגוזים, גבינות, ביצים, חלב או זרעים מונבטים באיכות גבוהה.

רוב הדיאטות הכילו צורה כלשהי של מזונות מותססים - תרביות חלב, חמוצים ומזונות מותססים אחרים.

כל הקבוצות אכלו מזונות מלאים אורגניים באופן טבעי, דגנים נטחנו טריים. לצמחים שאכלו הייתה תכולת מינרלים גבוהה מאוד.

בני כל הקבוצות בילו את רוב שעות היום שלהם חשופים לאוויר צח ולאור שמש, והיו עסקו בפעילות גופנית נמרצת על בסיס קבוע.

בכל אחת מן התרבויות הייתה מסורת של התנזרות חלקית מאוכל או תקופות מוסדרות של מיעוט באכילה עקב מחסור עונתי טבעי במזון, או בשל טקסים הכוללים צום.

בכל החברות אכלו מעט מאוד ממתקים (אפילו ממתקים טבעיים טובים), רק לאירועים של טקסים, חגיגה או משתה מיוחד.

מעבר לתזונה מערבית מודרנית המבוססת על סוכר וקמח לבן גרם להרעה בבריאות השיניים והלסתות בקרב כל הקבוצות, תוך דור אחד בלבד. ד"ר פרייס כותב גם ששינוי זה בהרגלי התזונה מעודד התפתחות של אלרגיות וחסימות בדרכי הנשימה ולכן מעודד נשימה מהפה, המשנה את תנוחת הלשון וגורמת להתפתחות הנלווית של פנים צרות וארוכות.


כיום יודעים שמזון מודרני מערבי: מזון מעובד, מבוסס על סוכר, קמח או אורז לבן, וכמויות גדולות יחסית של חלבון מן החי, גורם לעלייה בחומציות הדם - כדי להחזיר את הדם לרמת חומציות תקינה, הגוף נאלץ לנשום יותר ועובר לנשימת פה.


רִילֵקְס, בֶּיְבִּי

כשאנחנו נושמים מהפה אנחנו מכניסים כמויות גדולות של אוויר במהירות גדולה יחסית ומפעילים בעיקר את בית החזה. נשימה זו מעוררת את מערכת העצבים הסימפתטית (Sympathetic nervous system), זו מגבירה את קצב הלב, מעלה את אספקת הדם לשרירים, מכווצת את כלי הדם ומעלה את לחץ הדם. זהו מנגנון שנועד להזין את הגוף בחמצן במצבי חירום של "הילחם או ברח" או במהלך פעילות גופנית אינטנסיבית. אולם, כשאנחנו נושמים כך ללא צורך, אנחנו למעשה מכניסים את הגוף ללחץ ללא כל סיבה.


נשימת אף, לעומת זאת, איטית יותר ומפעילה את הסרעפת - זוהי נשימה עמוקה אמתית - שקטה ומתרחשת באזור הבטן. נשימה זו מאפיינת מצבי מנוחה ושינה ומעוררת את מערכת העצבים הפארה-סימפתטית (Parasympathetic nervous system) שפעולתה הפוכה: היא גורמת לשינויים גופניים המתאימים למצבי רגיעה, ועיכול, היא מאיטה את קצב הלב, מגבירה את פעילות המעיים, מפחיתה את אספקת הדם לשרירים ומורידה לחץ דם.


Comentarios


Los comentarios se han desactivado.
bottom of page