קונסטנטין פאבלוב בוטייקו

מייסד השיטה שנקראת על שמו, נולד ב 1923, בחווה בקרבת קייב, אוקראינה. הוא היה ילד סקרן ובילה את ילדותו ונעוריו בבחינת העולם שסביבו: במהלך מלחמת העולם השנייה שימש כמכונאי מחונן וכשהסתיימה המלחמה הקדיש עצמו ללימוד המכונה המורכבת מכולן - גוף האדם. ד"ר בוטייקו סיים את לימודיו בהצטיינות במכון ללימודי רפואה במוסקבה. במהלך שנות עבודתו כרופא, ד"ר בוטייקו שם לב שיש קשר ישיר בין מצב בריאותם של מטופליו לבין נשימתם; ככל שהיו חולים יותר, כך נטו לנשום יותר. גם בריאותו הייתה רופפת - הוא סבל מנשימה כבדה וכאבים בחזה, לחץ דם גבוה ומיגרנות. באחד הלילות כשנתקף בקוצר נשימה, ניסה לראשונה לשנות את האופן בו הוא נושם: במקום לנשום נשימות כבדות דרך הפה, ניסה להרגיע ולהאט את נשימתו. לתדהמתו הוקל לו ולאחר כמה דקות נשימתו חזרה להיות חלקה ושקטה. מאז הקדיש את חייו לחקר הנשימה. ב 1950 הוזמן על ידי האקדמיה למדעי הרפואה של ברית המועצות לבצע את אחד ממחקרי הנשימה המקיפים והממצים ביותר שנעשו מעולם. יחד עם צוות של כ-200 חוקרים, הם בדקו ואספו נתונים על נשימתם של יותר מ- 1,000 נבדקים. צעירים וזקנים, חולים ובריאים. מסקנותיהם היו ברורות: החולים נטו לנשימת יתר - הם נשמו בכבדות דרך הפה, ולמרות שגופם היה רווי בחמצן, הם התאמצו לנשום כ- 15 ליטר אוויר בדקה, הדופק שלהם היה מהיר ולחץ הדם גבוה. באוויר הננשף שלהם היו ריכוזים נמוכים מאוד של פחמן דו חמצני. הבריאים, לעומת זאת, נשמו מעט יחסית, עד 10 נשימות שקטות ואיטיות, והכניסו כ- 5-6 ליטר אוויר בדקה. דופק המנוחה שלהם נע סביב 48-55, ובאוויר הננשף שלהם היו ריכוזים גבוהים של פחמן דו חמצני.