top of page
חיפוש

פחות הוא יותר - Less is More


(Ludwig Mies van der Rohe האדריכל)

קל לנו לקבל את העובדה, שכחברה מערבית, אנחנו סובלים מאכילת יתר. בין השנים 1850-1960 אינדקס מסת הגוף בארצות הברית (BMI) נע בין 20 -ל 22. כלומר, אדם שגובהו כ- 1.80 שקל כ- 72 ק"ג. כיום, אותו אדם שוקל בממוצע 97 ק"ג - 25 ק"ג יותר, ואינדקס מסת הגוף שלו יהיה בסביבות 29. - זו עלייה של כ- 40% ב- 50 שנים. אנחנו יודעים כיום שבמדינות מפותחות קיימת בעיה משולבת משונה - אנשים סובלים מעודף משקל יחד עם תת-תזונה.


אנחנו מודעים לאכילת יתר ולהשפעה ההרסנית שלה על הגוף - היא מפתחת עודף משקל ואתו התפתחות שלל מחלות נלוות כמו סכרת ולחץ דם גבוה, מחלות של כלי הדם וכו'. נשימת יתר, לעומת זאת כמעט ואינה מדוברת ואין מודעות לסכנות שהיא טומנת בחובה.


No Face
בתמונה: "חסר פנים" מהסרט "המסע המופלא" שסבל מהפרעות אכילה

קשה יותר לאסוף נתונים על נשימה, יש פחות מחקרים, אולם בדרך כלל, נפח נשימה תקין נחשב ל 10-12 נשימות בדקה, בנפח ממוצע של כ- 500 מ"ל לשאיפה. נשימה שכזו מספקת לגוף את הנפח התקין של 5-6 ליטר אוויר בדקה.

נשימת יתר מוגדרת כ 15-20 נשימות לדקה בנפח ממוצע של 700-1,000 מ"ל אוויר לשאיפה. נשימה שכזו מספקת לגוף נפח של כ- 10-15 ליטר אוויר בדקה. אנשים בנשימת יתר נושמים בין 2-3 יותר אוויר מהכמות התקינה. דפוס נשימה זה הוא כרוני, הוא מתרחש בכל דקה, בכל שעה של כל יום. אם נחזור להשוואה לאכילה - נשימה שכזו דומה לאכילה של 10 ארוחות כבדות ביום.


ממש כפי שאדם עלול לאכול יותר מדי ולהיות בתת-תזונה, כשאנחנו נושמים יותר מדי, אנחנו מכניסים הרבה אוויר, אבל לא מקבלים מספיק חמצן. הסיבה לכך טמונה בקשר שיש בין נוכחות מספיקה של פחמן דו חמצני ברקמות הגוף והאפשרות שלהן לקלוט חמצן, קשר שנתגלה ב 1904 על ידי הפיזיולוג הדני כריסטיאן בוהר. אפקט בוהר מתואר כ"מנגנון ויסות בבעלי חיים, המפחית את הנטייה של ההמוגלובין לקשור אליו מולקולות חמצן, כתגובה לעלייה בלחץ החלקי של הפחמן הדו-חמצני בדם". במילים פשוטות - דמיינו סחר חליפין - כדי שרקמה תקבל חמצן מהדם היא צריכה לתת פחמן דו חמצני, אם אין לה מספיק - ההמוגלובין בדם "יחזיק" את החמצן ולא ישחרר אותו בקלות. כשאנחנו נושמים יותר מדי - אנחנו מאבדים כמויות גדולות של פחמן דו חמצני בנשיפה, החמצן נוטה "להידבק" יותר להמוגלובין ותהליך החמצון לא יעיל. לכן, באופן פרדוקסלי - אם ברצוננו לייעל את תהליך הנשימה ולקבל יותר חמצן, עלינו להתחיל לנשום פחות.


בנוסף לחוסר היעילות שבה, נשימת יתר יכולה לגרום להתפרצות של אסטמה, היא מעוררת אותה ומחריפה אותה וגורמת לשלל מחלות שונות שלכאורה לא קשורות האחת לשנייה.

"אם אתה נושא את גן האסטמה ונושם יותר מדי, תפתח אסטמה. לעומת זאת אם אתה נושא את אותו הגן אבל נושם נפח אוויר נכון, לא תפתח אסטמה" (patrick mckeown)

ישנם מספר סימנים המאפיינים נשימת יתר ומחזקים אותה, ביניהם:

  1. נשימת פה.

  2. נשימה קולנית, (שניתן לשמוע אותה בזמן מנוחה).

  3. אנחות קבועות.

  4. משיכות באף.

  5. נשימה לא סדירה.

  6. עצירות נשימה - אפניה - Apnea, במהלך שעות הערות או במהלך שינה.

  7. נשימות גדולות דרך בית החזה העליון.

  8. נשימה מאומצת וכבדה.

  9. נחירות ונשימה כבדה במהלך השינה.

  10. פה יבש לאחר שינה.

הסיבות לנשימת יתר מגוונות ושונות מאדם לאדם, יחד עם זאת ישנם מספר גורמים המשותפים לכולם ונפוצים מאוד באורח החיים המאפיין מדינות מפותחות:

  1. תזונה - אכילת יתר מעמיסה על מערכת העיכול שנאלצת לעבוד ללא הפסקה. בדומה לכל מערכות הגוף הצורכות יותר חמצן כשהן בעומס, מערכת העיכול דורשת נשימה מאומצת יותר כדי לעכל את עודפי המזון.

  2. מזונות מתועשים יוצרים עומס יתר על מערכת העיכול כיוון שהם נוטים לייצר חומציות בדם - כאשר הגוף מנסה להחזיר את הדם ל PH תקין (הדם צריך להיות בסיסי מעט, 7.4), הוא עושה זאת באמצעות הנשימה ונוטה לנשום יותר. עם המזונות המגבירים נשימה בולטים: חלבון מן החי, מוצרי חלב, קפאין, אלכוהול, תפוזים, פירות יער ופירות יבשים, סוכר, ממתיקים טבעיים כמו סילאן, מייפל ודבש, ממתיקים מלאכותיים ומזון מעובד.

  3. דיבור. כאשר אנחנו מדברים אנחנו נוטים לקחת נשימות גדולות בין כל משפט. כשאנחנו מדברים ארוכות אנחנו בדרך כלל נכנסים לנשימת יתר. לפעמים, אנשים שמדברים הרבה במהלך היום (אנשי מכירות או שירות לקוחות, או מורים) מודעים עד כמה הדיבור יכול להיות מעייף.

  4. לחץ - גופנו מגיב ללחץ כיום ממש כפי שעשה במשך אלפי שנים בעבר, כשנתקל בחיה טורפת לדוגמה. הוא מכין את הגוף להתמודד עם הסיטואציה: דופק גבוה, נשימת פה מהירה באמצעות בית החזה העליון, עלייה בלחץ הדם והזרמת דם עודפת לשרירים על חשבון מערכת העיכול. ההבדל הוא שבעבר אכן התרחשה פעילות גופנית מאומצת שהצדיקה את המאמץ: היינו נלחמים או בורחים ומתמודדים עם הלחץ לפרק זמן אינטנסיבי מאוד וקצר. כיום, למרות שהגוף מבצע את ההכנות, הן בדרך כלל אינן מתממשות לכדי פעילות גופנית שתצדיק אותן והלחץ איתו אנחנו מתמודדים, איננו קצר. הוא כרוני.

  5. אורח חיים יושבני דל בתנועה. כשאנחנו מניעים את הגוף אנחנו מייצרים כמויות גדולות יותר של פחמן דו חמצני המסייע בחמצון יעיל של רקמות הגוף. מחסור בתנועה גורם לנו לייצר פחות פחמן דו חמצני ולאורך זמן מעודד אותנו לנשום יותר. מעריכים שלפני כחמישים שנה, אנשים נהגו להיות פעילים גופנית במשך 4 שעות בכל יום. כיום ברי המזל שביננו מבצעים פעילות גופנית במשך חצי שעה באופן יומיומי.

  6. נשימה גדולה. קיימת אי הבנה ובלבול בין נשימה גדולה (נשימת יתר) לנשימה עמוקה. קל לראות מהי נשימה עמוקה כשמביטים בתינוק ישן. הוא נושם נשימות שקטות ושלוות דרך האף, משתמש בסרעפת וזו גורמת לבטנו התחתונה לנוע. נשימה גדולה, לעומת זאת, מתבצעת על פי רוב דרך הפה, היא קולנית ומערבת את תנועתו של בית החזה העליון. זו נשימת יתר. הביטו באנשים בחדרי הכושר - הם בדרך כלל נושמים כך...

  7. אסטמה - במהלך התקף אסטמה דרכי הנשימה מתכווצים וגורמים לתחושה של חנק. במהלך התקף שכזה החולה בדרך כלל נוטה לנשום נשימות גדולות יותר, תכופות יותר ודרך הפה. נשימה זו גורמת להתכווצות חמורה יותר של דרכי הנשימה - כך נוצר מעגל שמזין את עצמו ויכול להיפתר רק באמצעות תרופות (משאף ונטולין לדוגמה) . אם יש לכם אסטמה, עצרו רגע לחשוב - האם אי פעם הצלחתם לצאת מהתקף באמצעות נשימות גדולות? - שיטת בוטייקו מציעה תרגילים שמסייעים לצאת מהמעגל הזה באופן טבעי. אסטמה אינה מחלה המאפיינת את העידן המודרני. ישנן עדויות לאסטמה מפפירוס אברס, מתקופת הפרעונים. יחד עם זאת, במשך שנים רבות רק אחוז קטן מהאוכלוסייה סבל ממנה. אורח החיים המודרני שינה באופן משמעותי את הצורה בה אנו נושמים. במחקר שנעשה בארצות הברית נמצא שבין השנים 1980-1996 נרשמה עלייה 74% של בדיווח עצמי של אסטמה.

  8. נוחות יתר - במיוחד בחורף, במיוחד בחדרי השינה או בחללי עבודה - אנחנו נוטים לעטוף עצמנו בבועה נוחה מדי. חימום, שמיכות פוך כבדות, או ביגוד רב גורמים לגוף להתחמם יתר על המידה: כאשר הוא לא מצליח לקרר את עצמו דרך העור (המכוסה בשכבות רבות מדי) הוא משתמש בשיטה פרימיטיביות יותר ומשתמש בנשימה לצורך כך. יש להשתדל ולישון בחדרים קרירים ומאוררים היטב.

כדי לייעל את תהליך הנשימה שלנו, לספק כמויות מספיקות של חמצן ולהימנע משלל מחלות, כדאי שנתחיל לפתח מודעות לנשימה שלנו, להקפיד לנשום מהאף בלבד ביום ובלילה, ולשים לב למספר הנשימות ולכמויות האוויר הנכנסות בכל נשימה. התרגילים הנלמדים בשיטת בוטייקו מסייעים לנו לצמצם נשימה בצורה נוחה עד שנחזיר את הגוף להרגלים של נשימה נכונה.

 

Breath - The New Science of a Lost Art \ James Nestor

Close Your Mouth, The Oxygen Advantage \ patrick mckeown

Comentarios


bottom of page