הסיפור שלי
אורי קיטה
לא תמיד עסקתי בנשימה. כמו כל פעולות הגוף התקינות, היא הייתה בלתי מורגשת ומובנת מאליה. במבט לאחור, אני מבין שכבר כילד, סבלתי מבעיות הקשורות לנשימה, סימפטומים, סימנים מעידים, כמו גרד בעור ("אטופיק דרמטיטיס" או "אסתמה של העור") ואלרגיה לקרדית האבק, אבל למדתי להשתיק אותם באמצעות הרפואה המערבית המודרנית.
באחת החופשות, כשהייתי סטודנט, הדרכתי צלילה בתאילנד. על סירת הצלילה היתה נהוגה תחרות - מי שסיים צלילה עם לחץ האוויר הגדול ביותר במיכל, (מי שנשם פחות) זכה בבירה בערב. כדי להתרגל לנשימה חסכונית בזמן הצלילה, תרגלתי נשימות איטיות ושקטות לאורך רוב היום, מחוץ למים. מיום ליום חל שיפור בצריכת האוויר שלי, נשמתי פחות. יותר מכך, הרגשתי שאני רגוע, לא מתעייף ושהראש שלי צלול גם בימים ארוכים בהם צללנו 3 צלילות. זו היתה הפעם הראשונה שהתחלתי לשים לב לאופן שבו אני נושם.
החופשה נגמרה, חלפו שנים ושכחתי מהנשימה. במהלך רכיבת שטח בכרמל נתקפתי בשיעול שלא הרפה. נאלצתי להפסיק את הרכיבה ולחזור הביתה. לאחר מספר ימים התעוררתי בלילה עם התקף שיעול דומה וקשיים בנשימה - בעיקר בנשיפה - שנשמעה קולנית ו"מצפצפת". בימים שחלפו התסמינים חזרו שוב - במיוחד במהלך מאמץ גופני ובשעות הקטנות של הלילה. אחרי סדרת בדיקות הרופאים אבחנו אותי כסובל מאסטמה. קיבלתי מרשמים למשאפים, בהם, כך נאמר לי, אצטרך להשתמש כל חיי. במשך כחמש שנים המשכתי בשגרת יומי כשאני משתמש במשאף בעיקר לפני אימון גופני (שחייה או רכיבת שטח). שכחתי מהאסטמה, אבל כעבור חמש שנים היא התפרצה שוב וחייבה אותי לעצור ולהקשיב.
לאורך כל השנים מעולם לא בדקו איך אני נושם - מהאף או הפה, מהסרעפת או מבית החזה, או כמה אוויר אני מכניס לגוף בדקה. הרפואה שנתקלתי בה התבססה אך ורק על ניהול תסמינים באמצעות תרופות ומשאפים, או במילה אחת, קורטיקוסטרואידים. לכן חיפשתי אפשרות לטפל בעצמי - כדי לעשות זאת הייתי צריך קודם כל לנסות ולהרגיש את המנגנון של המחלה, לא באמצעות מחקרים, אלא באופן הישיר והפשוט ביותר: להתבונן בנשימה, להקשיב, לשים לב - מתי מתפרץ התקף? מה גורם לנשימה לחזור ולהיות שקטה? בחיפושיי נתקלתי בשיטה שפיתח רופא אוקראיני, ד"ר קונסטנטין בוטייקו. קראתי וניסיתי - וככל שהעמקתי ואני מעמיק, אני רואה שזה עובד ורוצה ללמוד עוד. ד"ר בוטייקו, מצא שנשימת יתר - היפרוונטילציה כרונית, (נשימה כבדה, נשימת פה) אינה רק התוצאה של אסטמה ומחלות כרוניות אחרות אלא גם הסיבה להן. השיטה שפיתח, מבוססת על תרגילים המאפשרים נשימה קלה ושקטה. היא מפחיתה את תסמיני המחלה, מצמצמת את עוצמתם ותכיפותם של התקפים ומפחיתה את התלות במשאפים כדי לצאת מהם. מעבר לכך, שיטתו מפחיתה לחץ וחרדה, תורמת לחילוף החומרים בגוף, משפרת את הריכוז ואת שנת הלילה ותורמת להומיאוסטזיס כללי. למדתי את השיטה לצד עיסוקיי הרגילים (ארכיטקט במקצועי) והוסמכתי ללמד אותה. הוסמכתי גם כמדריך לנשימה פונקציונאלית בשיטת "Oxygen Advantage" המיועדת בין היתר לספורטאים המבקשים לשפר את הכושר הגופני שלהם. באתר זה אני מבקש לחלוק את מה שלמדתי עם אחרים - המתעניינים כמוני בנשימה, או מתמודדים עם אותן בעיות.
הוא מתאמן: בשאיפה אני מאט את תהליכי הגוף
הוא מתאמן: בנשיפה אני מאט את תהליכי הגוף
הבודהה - הדרשה על ביסוס תשומת הלב. מפאלי, קרן ארבל
בשמונה השנים האחרונות אני מתאמן בדרך הזן, ומנחה מדיטציה. עבורי, מודעות לנשימה אינה רק כלי לטיפול בתסמינים, היא דרך חיים. המודעות לנשימה היא עוגן יציב, במיוחד כשהמינד נמצא בסחרור. כשאני מודע לנשימה באופן הפשוט ביותר - לשאיפה ולנשיפה אני נוכח ברגע וקל לי יותר לראות את הדברים כפי שהם. המודעות לנשימה שינתה את חיי. כאן אפשר לקרוא קצת על תרגול הזן שלי.